לוי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. בפני תביעה כספית.

ביום 11.1.10 רכב התובע היה מעורב בתאונת דרכים עם רכב הנתבע 2, שהיה מבוטח ע"י הנתבעת 1. רכב התובע הורד מהכביש.

כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע נזקים והנתבעת 1 שילמה לו סכום של 49,920 ₪. בתביעה זו התובע עותר לסכומים נוספים שהנתבעת 1 סרבה לשלם.

התובע, עפ"י כתב התביעה, עותר להפרשים הבאים:

א.השלמת שכ"ט שמאי- 334 ₪

ב.הפרש השווי ברכב- 9,434 ₪

ג.טסט (מיום 9.12.09)- 85 ₪

ד.אגרת רישוי רכב- 24 ₪

ה.השכרת רכב במשך 66 ימים- 6,174.94 ₪

ו. אסלת מונובלוק שנשברה בתאונה- 1,009 ₪

ז.מיכל דלק- 273.10 ₪

ח.הורדה עקב תביעות קודמות- 1213 ₪

2.יאמר מיד שבין מועד הגשת התביעה לבין הדיון – הנתבעת 1 הסכימה לשלם לתובע את ההפרש בשווי הרכב – 9,434 ₪ - על בסיס אישור ממשרד התחבורה לפיו הרכב היה בידיים פרטיות. אולם מסיבות לא ברורות לביהמ"ש, נציג הנתבעת לא היה מעודכן וחקר את התובע חקירה ארוכה על האישור שהשיג ממשרד התחבורה, תוך רמזים שהמסמך מזוייף. יש להצטער על חוסר התיאום בין הנתבעת לבין הנציג.

3.באשר ליתר טענות התובע:

א.השכרת רכב:

התובע העיד שהוא נכה 100% והיה לו צורך להשכיר רכב על בסיס יומיומי עד שהתשלום מהנתבעת יגיע לידיו. נכון שקיבל בעת התאונה 18,000 ₪ עבור שרידי הרכב, אך נאלץ להמתין לתשלום מהנתבעת. מיד עם התשלום – הפסיק את ההשכרה.

לטענת נציג הנתבעת 1, הסיבה לאיחור היתה שהתובע לא סיפק את המסמכים הדרושים לטיפול בתביעתו תוך זמן סביר.

ב.תשלום לשמאי:

התובע אכן שילם 1234 ₪ לשמאי, והנתבעת החזירה לו רק 900 ₪. לטענת נציג הנתבעת, סכום זה הוא מעבר המקובל בתחום, שהוא כ-500 ₪ ואין בסיס לטענת התובע.